ההרשעה
בתום ניהול הוכחות הרשעתי את הנאשמים בעבירות של לקיחת שוחד וקבלת דבר במרמה. נאשם 1 הורשע בביצוע עבירות אלה בשני אישומים שונים, ואילו נאשם 2 הורשע בגינן ביחס לאישום אחד בלבד.
השוני בין הנאשמים אינו מתמצה רק במספר האישומים בהם הורשעו, אלא נמצא גם במרכיבים נוספים של הרשעתם, שיוצגו וידונו בהמשך גזר הדין בהיבט של נפקותם על שיקולי הענישה.
שני הנאשמים זוכו מביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, וכן מעבירה של נטילת שוחד בהקשר לקבלת עבודות מחני ייני (נאשם 1- אישומים ראשון ושלישי, ונאשם 2- אישום רביעי).
בהכרעת הדין נפרשה בהרחבה היריעה העובדתית ולובנה במלוא היקפה הראיתי, אך במסגרת גזר הדין ראיתי להביא בתמצית את הקביעות העובדתיות העיקריות, ככל שנדרש למידת העונש.
הציר המרכזי סביבו נסבה הרשעת הנאשמים היא העבירה של נטילת שוחד וממנה התפתחו עבירות המרמה, כמבואר להלן:
בתקופה הרלבנטית לביצוע העבירות כיהן נאשם 1 בתפקיד מזכ"ל הסתדרות המורים- ארגון המורים הגדול בארץ, שמנה כ- 120,00 חברים. נאשם 2 שימש באותה עת כראש סניף הסתדרות המורים בחיפה- הסניף השני בגודלו בארץ, שמנה אף הוא אלפי מורים חברים. ברי, אם כן, כי בהיבט של ההיררכיה והנגזר מתפקידם, היה מעמדו של נאשם 1 רם ונישא ממעמדו של נאשם 2.
באותה עת פעלו בארץ, באמצעות חברת "מודום" ובראשה מנהלה אבן חן, שתי שלוחות של אוניברסיטאות זרות, האחת מטעם אוניברסיטת ברלינגטון קולג', והשנייה מטעם אוניברסיטת לטבייה, שהקנו לתלמידיהן תארים אקדמיים.
שני הנאשמים למדו, כל אחד בנפרד, לימודי תואר ראשון ולאחר סיום לימודי התואר הראשון המשיך נאשם 1 גם לתואר השני.
בהיבט הקונקרטי של לקיחת השוחד הורשע נאשם 1 בכך, שבמהלך לימודיו לתואר הראשון קיבל טובת הנאה, שעניינה דחייה ממושכת בתשלום שכר הלימוד עבור התואר, בשווי של כ- 20,000. תשלום זה שולם על ידי נאשם 1 ימים ספורים בלבד לפני קבלת התעודה לתואר הראשון. ואילו לתואר השני לא שילם נאשם 1 דבר, כאשר מדובר בטובת הנאה בשווי 23,00 ש"ח, ששולמה רק לאחר פתיחת החקירה וחקירת נאשם 1 תחת אזהרה.
נסיבות הרשעת נאשם 2 בנטילת שוחד התבטאה בכך, שלמד לתואר הראשון, ולמעט דמי רישום בסך 2,000 ש"ח לא שילם שכר לימוד עבור לימודיו, כששווי טובת ההנאה בעניינו הוא כ- 20,000 ש"ח.
הנאשמים הורשעו בנוסף במעשי מרמה שעניינם בכך, שבמהלך הלימודים לתואר הגישו עבודות שלא הכינו בעצמם, אלא נמסרו להם על ידי חני ייני. לגבי נאשם 1 מדובר בעבודת גמר לתואר הראשון, ובשבע מתוך שמונה עבודות שנדרש להגיש לתואר השני, ואילו לגבי נאשם 2 מדובר בארבע עבודות ביניים ובעבודת גמר.
בנוסף, לאחר קבלת התואר הגישו הנאשמים את התעודות להסתדרות המורים וקבלו תמורתן הטבות שכר בשווי של מאות שקלים לחודש.
יצוין, כי נאשם 2, עוד במהלך החקירה, השיב להסתדרות המורים את הטבות השכר שקיבל במרמה.
טיעוני הצדדים לעונש
בטיעוניה לעונש פרשה ב"כ המאשימה מסכת של נימוקים, שעניינה במהות המעשים ומיהות העושים, עליה נסמכה עתירתה לענישה ממשית ומוחשית על דרך מאסר בפועל ולתקופה משמעותית, תוך עריכת אבחנה מבדלת בין שני הנאשמים בהתאם לחומרת מעשיהם ולנסיבותיהם האינדיווידואליות והקונקרטיות.
בבקשתה לאמץ את עמדתה להכביד בעונשם של הנאשמים הוליכה התובעת את טיעוניה בשני ערוצים- משפטי ועובדתי.
מן הפן הראשון הודגשו בטיעוניה העונש המרבי, בן 7 השנים, הקצוב בצידה של העבירה של לקיחת שוחד, כביטוי ברור לחומרתה המופלגת של העבירה בעיני המחוקק, וההלכה הרווחת והמיוסדת, לפיה זולת במקרים חריגים ויוצאי דופן דינם של מקבלי שוחד להישלח אל מאחורי הסורגים, שהמקרה הנדון אנו נמנה עליהם. לאור העבירות בהם הורשעו הנאשמים די היה בכך, להשקפת המאשימה, כדי לחייב תגובה עונשית כפי עתירתה, על אחת כמה וכמה בעניינו של נאשם 1, שכשל בשני מעשי שוחד, קל וחומר נוכח ההרשעה בעבירות של קבלת דבר במרמה, שגם בהן חטאו הנאשמים, המעצימות את מידת החומרה ומציבות אותה בדיוטה גבוהה.
מן הפן השני הצביעה ב"כ התביעה על שורה של נתונים המשווים למעשי העבירה את אופים החמור. בראשם מעמדם הרם של הנאשמים- שניהם נושאי המשרה הבכירה ביותר בארגון המורים, שחבריו הם עובדי הוראה, האמונים על החינוך במדינת ישראל ובכלל זה על הנחלת ערכים לציבור המורים ולציבור התלמידים. על רקע זה, הייתה טענתה, כי מעשי השוחד והרמייה בהם הורשעו הנאשמים בזויים ונקלים שבעתיים.
בענייו זה הופנה בית המשפט לקביעותיו בהכרעת הדין לגבי עוצמת תפקידיהם של הנאשמים, על המעמד, ההכרה וההשפעה בהם זכו בקרב עובדי ההוראה - חברי ארגון המורים. אותו ציבור שהיה קהל היעד של חברת "מודום" שהפעילה את שלוחות האוניברסיטאות בהן למדו, כנתונים המלמדים על הניצול הבוטה והמחפיר בו לקו הנאשמים בבחינת "ליקוי מאורות" ממש, שכן במעשיהם מעלו בערכים הבסיסיים של מוסד ההוראה שאותם היו אמורים לייצג, ובקבלת הטבות השכר במרמה מעלו גם בהסתדרות המורים שבראשה עמדו ואת חבריה הנהיגו.
אף על פי שמתן ההטבות בשכ"ל לנאשמים היה פרי יוזמה של אבן חן, מנכ"ל "מודום", סבורה התביעה, כי אין בעובדה זו כדי להפחית מחומרת התנהגותם, הנגזרת מההבדל המהותי ביניהם - בעוד הנאשמים הינם אנשי ציבור, שבידיהם מופקדת השמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי, אבן חן פעל כאיש עסקים פרטי שחובה זו אינה מוטלת עליו, ולכן בהיענות הנאשמים להצעותיו כשלו כשלון חמור וכבד מאין כמותו. מה גם שבהתייחס לנאשם 1 הוכח שבעצם כתיבת מכתב ההמלצה לקייסי והשתתפותו בכנס בירושלים, סיפק, ולו באופן חלקי, את התמורה שנצפתה ממנו על ידי אבן חן.